<h1>צידה לדרך מאמר ראשון כלל ב' פ"ג</h1>
<h2>דף ו:</h2>
וצריך לקבוע לו מקום לתפלתו בביתו ואפי' בבית הכנסת לא יתפלל פעמים כאן ופעמים כאן.
<h2>דף י:</h2>
המתפלל צריך לכוון רגליו ונותן עיניו למטה ולבו פנוי לשמים ומניח ידיו על לבו כפופים הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו באימה ביראה ברעד. המתפלל אל יתפלל במקום גבוה שלשה טפחים שאין גבהות לפני המקום ברוך הוא שנאמר ממעמקים קראתיך ה'. ואם יש ארבע אמות על ארבע אמות מותר.
<h2>דף טו.</h2>
הגיע זמן התפלה והוא בדרך וידיו אינם נקיות אם היה בינו ובין המים ארבעה מילין ילך עד מקום המים ורוחץ ומתפלל. היה רחוק יותר מכאן מקנח ידיו בצרור או בכיוצא בו ומתפלל. במה דברים אמורים שהמים לפניו אבל לאחריו אין מחייבין אותו לחזור אלא עד מיל ויש אומרים דאפילו מיל אינו חוזר.
<h2>דף כ:</h2>
מצוה להתפלל בכל יום שנא' ולעבדו בכל לבבכם ואמרו חז"ל אי זו היא עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה לפי שאין לתפלה זמן קבוע מן התורה לפיכך נשים ועבדים חייבים להתפלל ככל אחד מישראל. להתפלל כפי צורכו. ובתחלה מגיד שבחו של מקום.
<h2>דף כא.</h2>
מי שנסתפק אם התפלל אינו חוזר ומתפלל אלא אם כן יתפלל תפלת נדבה. היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל פוסק ואפי' באמצע הברכה ואם בתפלת ערבית לא יפסיק כי שמא לא התפלל בתחלה על דעת שהיא חובה. וכל הבא לפניו יבא באהבה ובנפש נדיבה. ותהיה מכל הבלי העולם נקיה. ומכל העסקים פנויה. וגופו נקי ולבו בר ואבריו נקיים וברים. ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים.
<h2>דף כב:</h2>
לא יתפלל אלא במקום נקי ובחזקת טהרה כמו שכתבתי בהלכות קריאת שמע ואם התפלל ומצא צואה צריך לחזור ולהתפלל.
<h2>דף כג.</h2>
לא יתפלל אדם והוא צריך לנקביו אלא אם כן יכול להעמיד עצמו כדי פרסה. ואל יגהק ולא יפהק ולא יתעטש מלמטה ולא ירוק בתפלתו ואם היה מצטער ברוק מבליעו בכסותו.
<h2>דף כד:</h2>
המתפלל צריך שיהא לבוש כדרך שהוא לבוש אם יהיה צריך לדבר עם המלך שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל. [כג:] המתפלל לא יתפלל וספר תורה בחיקו או תפילין בידו ולא יאחז מעות וכלים בידו וכיוצא בהם. וכן יכול אדם למשמש בבגדיו מפני כנה או פרעוש העוקצתו. ואם נפל טליתו לא יתעטף בו מפני שהוא הפסק. יצא ממנו רוח כשמתפלל שוהה עד שתכלה הרוח ואומר רבון העולמים יצרתנו נקבי' נקבי' חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלמתנו חרפה בחיינו תולעה ורמה במותנו וחוזר ומתפלל ואם מרגיש שרוצה להוציא רוח ומצטער מהלך לאחריו ארבע אמות ומוציא ויאמר כמו שכתבתי.
<h2>דף כו.</h2>
תפלת השחר מצותה שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה וזמנה עד שעה רביעית שהוא שליש היום. ואם עבר או טעה והתפלל אותה אחר חצות יצא ידי חובת תפלה אבל לא ידי חובת תפלה בעונתה. וכשם שמצות התפלה מן התורה כך מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה שתקנו לה חכמים ונביאים. תפלת המנחה זמנה משש שעות ומחצה עד קרוב לשקיעת השמש. תפלת המוספין זמנה לאחר תפלת שחרית עד שבע שעות לכתחלה ודיעבד כל היום זמנה. תפלת נעילה סמוך לשקיעת החמה. תפלת הערב מתחלת הלילה עד שיעלה עמוד השחר כמו שכתבתי למעלה. מי שעבר זמן תפלה עליו ולא התפלל אם במזיד אין לו תקנה ואם היה שוגג או אנוס או טרוד משלים אותה תפלה בזמן התפלה הסמוכה לה ומקדים תפלה אחרונה ואחריה מתפלל התשלומים. טעה ולא התפלל זו ולא הסמוכה לה אינו משלים אלא האחרונה.
<h2>דף כז.</h2>
מתפלל אדם ערבית של שבת בערב שבת קודם שתשקע השמש וכן של מוצאי שבת בשבת כשהוא לדבר מצוה ובלבד שיקר' את שמע אחר צאת הכוכבים.
<h2>דף כח.</h2>
היו לפניו שתי תפלות של מנחה ושל מוספין מתפלל של מנחה ואחר כך של מוספין. וכך היו רגילין בצרפת ביום הכפורים שהיו מקצרין בתפלת שחרית כדי שיתפללו תפלת מוסף בעונתה.
<h2>דף כט.</h2>
וכאשר גלינו מארצנו התערבנו בין האומות ונתבללה שפתם ולא ידעו לספר בשבחו של מקום ולא לשאול המון העם צרכיהם ועמד רבן גמליאל ובית דינו ותקן להם י"ח ברכות כמו שכתבתי למעלה ושאר התפלות. וכן תקנו מעין י"ח ברכות למי שהוא טרוד ובימות החמה אבל בימות הגשמים אינו מתפלל אותה לפי שצריך לומר שאלה בברכת השנים וכן במוצאי שבתות וימים טובים לא תקנוה שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת. ואיזו היא מעין שמונה עשרה הביננו ה' אלהינו לדעת את דרכיך ומול לבבנו ליראתך לסלוח היה לנו להיות גאולים ורחקנו ממכאוב ודשננו ושכננו בנאות ארצך ונפוצים מארבע כנפות תקבץ והטועים בדעתך ישפטו ועל הרשעים תניף ידיך וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך טרם נקרא אתה תענה טרם נדבר אתה תשמע כי אתה הוא העונה בכל עת צרה וצוקה פודה ומציל מכל צרה ברוך א"י שומע תפלה.
<h2>דף כט:</h2>
המהלך במקום סכנה במקום גדודי חיות ולסטים והגיע זמן תפלה ואינו יכול לכוון בכל י"ח ברכות מתפלל ברכה אחת וזאת היא צרכי עמך ישראל מרובין ודעתן קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל או"א די מחסורו ופרנסתו ולכל גויה די מחסורה והטוב בעיניך עשה בא"י שומע תפלה. וכשמגיע לישוב חוזר ומתפלל תפלה כתקנה אם לא עבר זמנה.
<h2>דף ל.</h2>
תפלה של פרקים כגון תפלת ראש חודש והמועדו' צריך לסדרה קודם שיתפלל. אין מתפללין אלא מעומד אם יכול לעמוד ואם לאו ישב ויתפלל. אבל חולה מתפלל אפי' שוכב על צדו והוא שיכול לכוון דעתו ואם אינו יכול להוציא בשפתיו יכוין לבו בתפלה וזהו שאמר דוד יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי. כשאני יכול להוציא בפה יהיו לרצון אמרי פי וכשאני חולה ואיני יכול להוציא בפה אלא אני מחשב בלבי נפלאותיך ושאלותי זהו והגיון לבי.
<h2>דף ל:</h2>
אין עומדין להתפלל לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך כעס אפי' מתוך הלכה כדי שלא יהא לבו טרוד בה אלא מתוך דברי תורה.
חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין ושעה אחת אחר התפלה ומאריכין בתפלה שעה אחת ולכן אנו אומרים בתחלה ובסוף המזמורים.
<h2>דף לא.</h2>
המתפלל בחוצה לארץ ישים פניו כנגד ארץ ישראל שנאמר וכוין פתיחין ליה בעליתיה נגד ירושלם. (הכוונה בזה) ידוע כי עובדי אלילים היו בוני' היכלי טעותם להעמיד צורותיהם במקום העליון והגבוה שימצאו על ההרים הרמים ועל הגבעות. ולכן בחר אברהם אבינו ע"ה הר המוריה כי היה גבוה שבאותן ההרים ושם הודיע ענין היחוד ובחר ברוח מערבי כי גם שם יחוד קדש הקדשים וזהו שאמרו חז"ל שכינה במערב. והסיבה שיתפלל לאותו רוח גם בחר בו להיות בית קדש הקדשים כי היתה האמונה המפורסמת לעבוד השמש כי היה בעיניהם האלוה הגדול וכל בני אמונה זו פונים למזרח ולכן הפך אברהם פניו למערב כדי שיהיו אחוריו לשמש. הלא תראה כי חוטאי ישראל בשעת כפירתם ושובם לדעות הראשונות הנפסדות נאמר עליהם אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדימה והמה משתחוים קדמה לשמש. ואין ספק כי זה המקום היה ידוע למשה ולאחרים יחידים כי אברהם צום שיהיה בית עבודה כמו שתרגם אונקלוס ופלח וצלי אברהם תמן באתרא ההוא אמר קדם ה' הכא יהון פלחין דריא. ורמזה לו התורה אל המקום אשר יבחר ה'. ומה שלא נתפרס' אולי היה כדי שלא יחזיקו בו האומות וילחמו עליו מלחמה חזקה כשידעו כי זה המקום אשר בררה התורה מן הארץ. ועוד שלא יחריבוהו האומות שהוא בידם וישחיתוהו. ועוד שלא יבקש כל שבט ושבט להיות שם נחלתו ותרבה המחלוקת והמלחמה כמו שאירע בבקשת הכהונה. ואחר שהיתה הכוונה מאברהם אבינו ע"ה לסתור כוונתם אנו מתפללים אל מול פני ירושלים והוא לצד המערב ואם אנו מתפללים למזרח לפי שאנחנו במערב של ארץ ישראל ולכן אמרו היה עומד בארץ יכוון פניו כנגד בית קדש הקדשים. אבל הסומא ומי שאינו יודע לכוון הרוחות והמהלך בספינה יכוון לבו כנגד אביו שבשמים ויתפלל.
המתפלל אל יגביה קולו בתפלתו ולא בלבו אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזנו ולא ישמיע קולו אלא אם אינו יכול לכוון אל לבו אם לא יגביה קולו ובלבד שלא יהא בצבור שלא תטרף דעתם בקולו.
<h2>דף לד.</h2>
המתפלל כורע חמש כריעות בכל תפלה ותפלה. בברכה ראשונה תחלה וסוף ובהודאה תחלה וסוף וכשגמר התפלה כורע ופוסע שלש פסיעות לאחוריו כשהוא כורע ונותן שלו' לשמאלו ואחר כך לימינו ומגביה ראשו ולא יחזור למקומו עד שישהה כשיעור מהלך ארבע אמות. כשהוא כורע בכל הכריעות כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם שנאמר ה' זוקף כפופים. בכל הכריעות צריך לכתחלה שיתפקקו כל החוליות שבשדרה ויכרע כקשת ואם הוא מצטער כורע מעט ויוצא. וכשהוא כורע במודים כורע בבת אחת והוא הדין בשאר כריעות וכשהוא זוקף יזקוף מעט מעט.
<h2>דף לד:</h2>
מי שהתפלל ולא כוון לבו בברכה ראשונה יחזור ויתפלל וטוב וישר לכוון בכל התפלה. מי שטעה באחת משלש ברכות ראשונות חוזר לראש. בשלש אחרונות חוזר לעבודה. באחת מהאמצעיות חוזר לברכה שטעה בה. וישלים ברכותיו על הסדר. וכן שליח צבור שטעה.
